קצת עליי ועל סדנאותיי
קצת עליי
נעים להכיר! שמי אופיר אחימאיר, עוסק בחינוך למעלה מ-20 שנה ותר ללא לאות אחרי 'נוסחה' מנצחת שתצליח לייצר מעורבות לימודית גבוהה יותר בקרב תלמידי ותלמידות ישראל, כזו שלא משאירה אף אחד או אחת מאחור!
בעבר לימדתי וריכזתי כיתות, בכל הגילאים, מגילאי גן ועד תיכונים; הובלתי תכנית ייחודית בחינוך-מיוחד; הקמתי מסגרות חינוך פורמאליות רבות, יזמתי וניהלתי בי"ס לאומנויות 'מוכר' ו'רשמי' בעיר רחובות, והדרכתי סגלי הוראה בתחומים שונים – דידקטיים, פדגוגיים ואחרים.
לצד זאת, אני מלמד במכללות להוראה, ובעל תואר ראשון בחינוך, ושני ושלישי (Ph.D) בלימודי תרבות וחברה.
כיום אני מלווה בתי-ספר ברחבי הארץ ומוביל בתוכם תהליכי הטמעה של מיומנויות המאה ה-21. הליווי מתבצע תוך הדרכה צמודה ובכלים קונקרטיים בהתאם לצרכים העולים מהשטח.
בנוסף, אני מלמד במרכזי פסג"ה, ומעביר סדנאות בתחומים אלו, וגם מייעץ למנהלים במישורים שונים.
הדוקטורט שלי עוסק בין היתר בממשק המדהים הזה שבין חינוך לפסיכולוגיה יהודית ובשנה"ל תשפ"א השתלמתי בלימודי פוסט-דוקטורט בבית הספר לחינוך של האונ' העברית בירושלים.
ובמשפט אחד: יש בי תשוקה עצומה להכיר אתכם מקרוב ולערוך יחד אתכם חיבורים ממשיים בין ה'שטח' לזירת המחקר, ובכך להוביל שינוי אמיתי בתרבות ההוראה והלמידה בארץ.
- ומה עם קצת 'לחנך'? כמעט שלא ראיתי שהזכרת את המושג הזה...
שאלה מצוינת. האמת היא שלמרות המקום המרכזי ש'חינוך' תופס בחיי, אני מאמין בכל לבי שהיום בשונה מפעם, החינוך 'מחלחל' דווקא דרך למידה מותאמת וקשובה יותר.
'הטפות' וניסיונות חוזרים ונשנים 'להנחית ערכים מגבוה' מ'מיכל מלא' ל'כלי ריקן' - שייכים להיסטוריה. ההווה מדבר בשפה אחרת, ופועל בצורה שונה, וכך גם הילדים והנוער שלנו. הם נולדו וצמחו במציאות מורכבת שלעתים לנו, המבוגרים, קשה להכיל אותה.
ברגע שהתלמידים שלנו יחוו, בהנחייתנו - תחושת מסוגלות וביטחון, הערכה ואמפתיה לצד חוויות הצלחה משמעותיות בהתאם לכישורים והאיכויות שלהם, בלי ספק שהם גם יפָתחו צימאון אדיר ופניות רגשית (!) לשמוע מה שיש לנו, ה'מנחים' - לומר להם - על שליחות וערכים, מוסר וחמלה. נסו את זה בעצמכם: קודם למידה, ורק אחר-כך חינוך!
אני לגמרי משוכנע שהשינוי כבר כאן, וכדי שהוא יתממש גם ברמת היום-יום,
אנחנו, אנשי החינוך - חייבים להתאגד ולעבוד יחד – בשיתוף, בפתיחות, ובאהבה עצומה הן למקצוע ההוראה והן לאנשים המדהימים שבחרו בה כדרך - למען 'דור הזכוכית' הצעיר שקם כאן לעינינו, ולמען כינון חברה בריאה יותר, צודקת יותר וחכמה יותר.
"למידה מבוססת עניין" | קצת על השיטה
מכירים את זה שאתם יושבים-חזק על איזה עניין ונותנים את הנשמה ופתאום קולטים שפשוט פספסתם פה משהו לאורך כל הדרך?
לאחר שני עשורים סוף סוף זה הגיע! אתה יכול לעסוק בחינוך, לנהל בית-ספר, להדריך מורים, להרצות ולכתוב תכניות לימודים במשך שנים ולהשקיע את עצמך במיליון אחוז בתחום, אבל פשוט להחמיץ משהו יסודי כל-כך, וסופר-קריטי!
ופתאום באה ההארה...
לפתע אתה קולט את אותה נקודה-חמקמקה שניסית לפצח כל השנים והיא פשוט הייתה כאן לצדך כל הזמן רק לא ייחסת לה את מלוא המשמעות שמגיעה לה...
שנים של ניסוי וטעייה ציפו לרגע הזה בו היא תופיע! ואז הנה זה בא בנוסחה בת 3 מילים:
למידה מבוססת עניין
אז מי את בעצם "למידה מבוססת עניין" ואיך את קשורה ל-"אלטי-זכן"?
כאשר אנחנו מפעילים את הכיתה באופן פרונטלי, מה שאני נוהג לכנות "גישת האלטע-זאכן' (="דברים ישנים" ביידיש), בדיוק כפי שמקובל ברוב בתי הספר בישראל – "קונים הכול אצלי - מורה; לוח; תלמידים; שולחנות; כיסאות וטוש-מחיק, אלטעזאכן, אלטעזאכן..." – ה'אינטרס' נעוץ במורה. למורה יש עניין להצליח לצקת את ה'חומר' הלימודי בתלמידים; ולתלמידים יש עניין (כך אנו נוטים לקוות) לרָצות את המורה ולאפשר לו לממש את האינטרס שלו בכיתה. לעתים, גם לתלמידים יש עניין (=INTEREST בלעז) לרכוש את אותו 'חומר לימודי', אבל כפי שכולנו יודעים וחווים, בשטח זה לא בדיוק ה'תדר' הרווח...
- אז מה ה'בשורה' שלך בעצם – שנתנתק מתכניות הלימודים, נלָמד רק את מה שמעניין את התלמידים ונרחיב את שעת ה'הפסקות'?!
ממש לא!
תכניות הלימודים של משרד החינוך קשורות בהחלט ל'חיים האמיתיים' ואין סיבה שלכולנו, גם לתלמידים וגם למורים - לא יהיה אינטרנס לרכוש אותן. כל השאלה היא היכן טמונה 'נקודת ההשקה' בין ה'תכניות' – לתלמידים, וכיצד מנגישים זאת בכיתה!
ברגע שנצליח לחשוף את אותם 'צמתים-סודיים' מעוררי-עניין, שהם כמובן חורגים אל מעבר למישור הקוגניטיבי למישורים רבים נוספים – חברתיים; מקצועיים; יישומיים ואחרים – הרי שהצלחנו להעביר את ה"אינטרנס הלימודי" שמרחף בחלל החדר – מה'פודיום' של המורה ל'מרחב גיאוגרפי' ואנושי רחב הרבה יותר – אל הנשמות המדהימות האלה שמשוועות כאן למשמעות!
- למה ה'קשב והריכוז' היום לוקה בחסר? – אתם שואלים
מסיבה אחת פשוטה: משום שתלמידי דור ה-2000, 'דור הזכוכית', מגלים התנגדות ומחאה-פנימית לקבל את ה'הנחתות מגבוה' ו'לבנות' על זה ש'זה חשוב' ו'משמעותי' כי "כך אמרנו" או "כי זה לבגרות". הם מוכנים להתאמץ ולעמול, ואפילו 'להיקרע על החיים' - ובלבד שזה יעניין אותם, כלומר – שזה ייגע בהם עמוק בפנים ויקנה להם משמעות באופן אישי!
- אם כן, לסיכום "למידה מבוססת עניין" באה להעניק משמעות פעמיים:
- פעם אחת: משמעות אובייקטיבית, כלומר – כזו שנותנת ערך לעולם מאלף ואחת סיבות – חברתיות, כלכליות, תרבותיות, מוסריות ועוד ועוד.
- פעם שנייה: משמעות סובייקטיבית, כלומר – כזו שמספקת עניין לתלמיד גם ברמה האישית, בהתאם לחוזקותיו, כישוריו ואהבותיו, ובכפוף כמובן לתחומי העניין שנוגעים לו.
אז איך עושים את זה?
הצטרפו אליי למסע ותגלו בעצמכם!